מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ינאי

פסק דין

1.הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין לפי סעיף 79א' של חוק בתי המשפט.

2.חרף זאת, למעשה אין הבדל ביחס להליך רגיל, שכן ההליך נוהל באופן מלא. ראיתי לקבל התביעה במלואה.

3.בתאריך 9.7.11 התנגשו שני רכבים: רכב שבו נהג מר נגלי תומר ורכב בו נהגה הנתבעת. הנתבעת מודה כי התאונה ארעה עת שחזרה לאחור ברוורס ע"מ לחנות ופגעה ברכבו של מר נגלי. יש מחלוקת על מהירות הנסיעה, אולם מר נגלי לא התיימר ליתן אומדן מדוייק. הוא כן התייחס לרוורס כאל "רוורס פראי" בלשונו. ברור היה שהכוונה היא לתנאי השטח כאשר מדובר בכביש חד סטרי ששני רכבים חונים בשני צדדיו ולכן מרחב התמרון אינו גדול, ומחייב זהירות בפרט בנסיעה לאחור.

4.הנתבעת ציינה כי לא הבחינה ברכב מר נגלי ולמעשה הדבר ברור. מקובלת עלי גרסת מר נגלי כי ברגע שהבחין ברוורס שמבצעת הנתבעת התחיל לצעוק ולצפור אולם צפירותיו לא הועילו, שכן הנתבעת לא שמעה את הצפירות ופגעה ברכבו.

5.לא ברור לי על שום מה נוהל הליך זה, שלא נטענה זו שום טענה בעלת משקל, לא במישור האחריות ולא במישור הנזק. לא ברורה טענת האשם התורם בנסיבות אלה, ולא ברור מה עוד היה אמור מר נגלי לעשות, לבד מלצפור ולצעוק. ברור והגיוני כי צפר עד שהתרחשה התאונה עצמה ומעבר לכך לא יכול היה לעשות דבר. אין מדובר באירוע המתרחש מהלך דקות ארוכות, אלא מהלך שניות. למר נגלי לא היה זמן לצאת מהרכב בו שהו גם ילדיו, לשעוט קדימה ולדפוק על רכב הנתבעת החוזר לאחור.

6.בתביעה קודמת בבית המשפט לתביעות קטנות, נתבעה הנתבעת ע"י מר נגלי במישרין בשל הנזקים העקיפים (ההשתתפות העצמית). התביעה שם התקבלה במלואה בהמלצת ביהמ"ש. בשונה מעמדת התובעת, מקובל עלי שאין הדבר עולה כדי מעשה בית דין לא ממן השתק העילה ולא ממן השתק הפלוגתא, שכן לא מדובר בקביעות שיפוטיות ולו במסגרת סעיף 79א'; אלא בהצעה שהתקבלה מבלי שנזכר בפרוטוקול שהנתבעת מודה בחבותה. אומנם העובדה שאין מדובר במעשה בית דין אין פרושה כי יש חובה לנהל כל תיק גם כשהחבות והנזק ברורים, אולם הזכות לכך בהחלט קנויה.

7.בזמן אמת הודתה הנתבעת בכתב באחריותה (ראה מוצג ת/2). האירוע נרשם ע"י מר נגלי בכתב ידו והנתבעת אישרה בחתימתה את הפרטים ואת ההודאה באשמתה. בדיעבד בכתב הגנתה והיום טענה הנתבעת שחתמה מתוך לחץ, אולם אין טענה לאיומים או התנהלות מאיימת של מר נגלי. גם לא ברור כיצד ניתן לטעון בנסיבות אלה שמלוא האשם לא רובץ לפתחה של הנתבעת לגופו של ענין.

8.אני קובע שהנתבעת נושאת באחריות המלאה לקרות התאונה בשל נהיגה לא זהירה לאחור ופגיעה ברכב עומד שנהגו צפר לה. אין אשם תורם.

9.ענין אחר הוא גובה הנזק שאף בו לא מצאתי ממש בטענות ב"כ הנתבעת. לדרישת ב"כ הנתבעת נחקר השמאי שנתן חוות דעת למר נגלי. מדובר על חוות דעת פרטית אך כזו שהתקבלה על דעת חב' הביטוח של מר נגלי ועל פיה שפתה את מר נגלי. אותה מבטחת הינה התובעת בתביעה זו שבפני, שהינה תביעת שיבוב.

10.אין חולק כי מדובר ברכב שבעת התאונה על פי שנתונו היה 3 שנים על הכביש. הצדדים מסכימים כי לפיכך היות וחלפו מעל שנתיים הרי שבמידת הניתן, יש להתקין רכיבים חלופיים ולא מקוריים, וכך להקטין הנזק. אולם הדגש הוא על הביטוי "במידת הניתן". למעשה כמעט כל החלקים שניזוקו והוחלפו – הוחלפו ברכיבים חלופיים ולא מקוריים. רק הגריל ושני הפנסים ובולם פגוש קדמי אושרו להתקנה בחלקים מקוריים. הסיבה לכך כפי שציין השמאי הינה שלעיתים אין בשוק אותה עת רכיב חלופי אלא רק מקורי, או שפער המחיר הוא כה זניח (במקרה זה צוין פער מחיר של כמה עשרות שקלים ביחס לפנס) שאין הצדקה להורות על רכיב חלופי. השמאי ציין כי הפער ביחס לדגם בו מדובר בין החלפים המקוריים לחליפיים עולה בערך כדי 100 ₪. היות ורכיבים יקרים בהרבה הותקנו כרכיבים חלופיים ולא מקוריים, אין לחשוד בשמאי, גם משעה שחוות דעתו ניתנה בראשיתה כחוות דעת פרטית, שהגדיל הנזק בלא צורך. לא נסתרה החזקה שמבטחת אינה פועלת כמתנדבת ולו סברה התובעת שחוות הדעת אינה סבירה, חזקה שהיתה שולחת לבדיקת שמאי מטעמה, ולא משלמת על פי חוות הדעת של השמאי בולוס. אני מקבל, איפוא, את חוות הדעת של השמאי.

11.ב"כ הנתבעת ניסה לטעון כי בנסיעה איטית לאחור לא סביר שיגרמו כל הנזקים שאובחנו בחוות דעת השמאי. יצוין כי הוחלפו בולם פגוש קדמי, סורג קדמי, סמל יצרן קדמי, שני הפנסים הקדמיים, גשר מחבר שלדות, מעבה מזגן, מצנן מים, טפסנים ונורות, נוזל קירור ולוחית זיהוי. רובם כאמור הוחלפו בחלקים לא מקוריים על פי המלצת השמאי. אין חולק כי בתאונה נחזה שבר בפגוש הקדמי מעל לוחית מספר הרישוי הקדמית. השמאי התייחס לכך בעדותו וציין כי לא אחת היות ומדובר בפגושי פלסטיק גמישים יחסית, הרי שלאחר תאונה חוזר לפעמים הפלסטיק שנדחף לאחור, ואז לא נחזה וויזואלית נזק נוסף, למרות שפגיעת המעיכה גרמה לנזקים פנימיים סמויים. כך היה גם במקרה זה. השמאי הסביר ואף תמך ההסבר בתמונות ת/1 כיצד המעיכה בפגוש גרמה לנזקים במכסה המנוע, הגשר מצידו נדחף למעבה המזגן וגרם לו לכיפוף קשת (ניתן לראות זאת בתמונות). השמאי הסביר שהמעבה מצידו כשנדחף לאחור גרם לפגיעה ברדיאטור. אני מקבל את הסבריו של השמאי, וחוות דעתו לא נסתרה ע"י הנתבעת שאף לא הגישה חוות דעת נגדית.

12.אני מקבל, אפוא התביעה במלואה ומורה לנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום מיום הצגת אסמכתא על תשלום מחצית האגרה השניה את הסכומים הבאים:

א.12,399 ₪ ( כולל את שכר טרחת השמאי, ירידת הערך והשיפוי למר נגלי בהם נשאה התובעת). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (7.4.13).

ב.שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,714 ₪.

ג.החזר אגרה ששילמה התובעת כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מיום בו שולמה.

ד.החזר הוצאות העדים מטעם התובעת (450 ₪ לשמאי ו- 400 ₪ למר נגלי שנפסקו בישיבת היום).

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: